<h1>סמ"ק מצוריך סימן רפ"ג].ִ</h1>
<h2>דף קג.</h2>
להבדיל במוצאי שבת ויום טוב. וסדר הבדלה במוצאי שבת יין בשמים נר הבדלה ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורוא), ונהגו העולם להסתכל בצפרנים, ואין מברכין על הנר של גוי, וישראל שהדליק מן הגוי וגוי שהדליק מישראל מברכיןב). ואין מברכין על הנר אלא במוצאי שבתות ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי יום הכיפורים באור ששבת מעבירה כגון עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו או נר שהודלק לחולה והנרות המודלקות מהןג) אבל אור היוצא מן העצים ומן האבנים אין מברכין אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הוא, ואין מחזירין על האש כדרך שמחזרין על [שאר] המצות ו[מיהו] אבוקה להבדלה [מצוה] מן המובחרד). ויום טוב שחל במוצאי שבת ויבדיל במוצאי שבת רק שלא יברך על הבשמים ומוסיף ואומר [בין] קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך וחותם ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש ומקדש קדוש של יום טוב קודם והסימן י' ק' נ' ה' ז'ה). א) ומפרש בירושלמי (ברכות פ"ח ה"ז) כדי שיכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת ובפרק אילו דברים (ברכות דף נ"ג) אמר עולא כדי שיכיר בין איסר לפונדריון ונהגו העולם כדי שיכיר בין בשר [לציפורן]. כתוב בה"ג (הלכות קידוש והבדלה) מבדילין בנורא שנאמר וירא אלוקים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלוקים, ל' ס"ג (עשין סי' כ"ט). ב) וכן הלכה שאין מברכין על הנר העשוי לכבוד ולא להאיר וכן אין מברכין על הבשמים העשויין לעבורי רוח בישא או זוהמא או לגמור כלים או נר העשוי להאיר בשמים העשויין להריח אין מברכין עליהם, לשון מהר"ם. ג) או בצרגא"ש לכן אין לכבות' עד אחר הבדלה ואם כבו ואחר כך הדליקם לא קרינו בהו [אור] ששבת, לשון תו'. ד) מהר"ם נ"ע כשהיה מבדיל על שולחנו מבדיל ועומד ונוטל אבוקה בידו אע"פ שיש לו נר כדאמר בערבי פסחים (ע"ב) אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר וכשהיה מברך בורא מיני בשמים היה נוטל ההדס בימינו וכן משמע בפרק אילו דברים במסכת ברכות (דף נ"ג) דבר שיש לו לברך עליו יטול בימינו. שאל ר' יהודה ממנצ"א לרבינו אפרים למה מברכין אהדס יותר משאר מיני בשמים כגון פירות המריחים או עשבים המריחים והשיב איני מברך על ההדס שלכם אך יש לי זכוכית קטנה מבשמים ועליה אני מברך ואני ברוך קבלתי [לברך] על ההדס מצוה מן המובחר וסמך לדבר תחת הסרפד יעלה הדס וסמיך ליה שומר שבת מחללו והוא רגיל לעולם לאכול במוצאי שבת כדי ללות המלך, לשון תשב"ץ (סי' פ"א, פ"ו, פ"ט). במוצאי שבת מנהג הר"ם מאיורא לא היה רוצה שידליקו נערים נר של בית הכנסת עד אחר תפילת י"ח כדי להבדיל בתפילה קודם, לסהר"ם. וטעם למה אנו מריחין בבשמים במוצאי שבת לפי דכל יום השבת אור של גהנם שובת ולא מסריח כלום ולאלתר במוצאי שבת חוזר ושורף ומסריח ולכך מריחין בבשמים אבל כשיום טוב בא במוצאי שבת אין אנו מריחין בבשמים משום שאנו מבושמים במאכלים טובים, עכ"ל. ה) אבל במוצאי יום טוב כשאירע בחול מברך ברכה לבד בורא פרי הגפן ומבדיל בין קודש לחול כו'. אמרינן בערבי פסחים (דף ק"ה) מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה ושואל עד כמה (שם דף ק"ז) אמר ר' זירא עד יום ד' ומברך בורא פרי הגפן והמבדיל כו', עכ"ל תו'.
